רשומות

לזכרו של סם קופר, חברי הטוב

לזכרו של סם קופר, חברי הטוב סמי היה צעיר ממני ביותר מעשור, אבל תמיד הוא גם היה יותר מבוגר ממני. הוא התנהל כמו בן 50 פלוס, גם כשהוא היה בן 30 ומשהו. כשהכרתי אותו הוא כבר אקדמאי ועשה את המחקר לדוקטורט באופקים. זה מאוד קרוב לאורים ונפגשנו הרבה. אם אינני טועה, הוא בדק, בין היתר, מה קורה בקהילה שמקבלת דמוקרטיה כשלרוב אנשיה אין בכלל ניסיון בדמוקרטיה.  בשבילי הוא היה מורה. אני הייתי מספר לו משהו שחשבתי עליו, והוא היה אומר: תקרא את הספר הזה, תקרא את המאמר ההוא. למדתי ממנו המון. אני חושב שהוא למד ממני את הדברים הפחות טובים אולי, אבל היותר כיפיים. סמי היה בן יחיד, דתי, שהמבוגרים תמיד פינקו אותו והוא תמיד השתדל לרצות את המבוגרים. התוצאה הייתה שהוא לא כל כך ידע איך לחיות כמבוגר. אני לימדתי אותו איך להתערות בחברה ומה שלא פחות חשוב: איך לשתות. אני חושב שהייתי קצת כמו אח בשבילו. לאלכוהול היה מקום מכובד בקשר בינינו. סמי היה אספן והיו לו בקבוקים מכל הסוגים ומכל המינים. הקשר שלנו נמשך גם אחרי שהוא עבר לגבעת שמואל (להיות קרוב לאוניברסיטת בר אילן). בקיבוץ היו מעט מכוניות ואם מישהו נסע לתל אביב (או כל מקום

על כלבים, סוסים ופרת המחמד שלי

הפרק הזה מוקדש לנינה שלי, ענת וורגפט-נבון. אמנם אני הייתי בן 85 כשהיא נולדה, ובכל זאת אנחנו חולקים בינינו דבר משותף: אהבה לחיות. אני מסתכל בתמונות שלה עם סוסים ונזכר בסוסים של ילדותי, באורווה הציבורית בשכונה שלי, קוני איילנד (ניו יורק). באותה תקופה (שנות ה-30 של המאה הקודמת) כבר היו מכוניות, אבל עדיין השתמשו גם בעגלות רתומות לסוסים. בערב, בסוף יום עבודה, היו מביאים את הסוסים לאורווה הציבורית ושם, תמורת סכום כלשהו, היו מטפלים בסוסים והיה להם מקום לאכול ולישון.  הסוסים לא הפחידו אותי, להיפך, רציתי להתקרב אליהם. הייתי הולך לאורווה בכל הזדמנות, אבל העובדים שם אף פעם לא נתנו לי להיכנס (הייתי בן ארבע או חמש, אז אולי אפשר להבין אותם). התוצאה הייתה, שראיתי את הסוסים בעיקר מהצד האחורי שלהם. כשגדלתי קצת הייתי מביא הביתה גורי כלבים. בפעם הראשונה שהבאתי גור אימא שלי לקחה וניקתה אותו בלי לומר מילה. בכלל, אימא שלי חשבה שאני ילד טוב ומכיוון שכך, כל מה שאני עושה הוא טוב. לכן היא אף פעם לא התנגדה לשום דבר שעשיתי. הכלבים אכלו שאריות ולפעמים, כשאימא לא ראתה, הייתי מגניב לכלב אוכל מהצלחת שלי (גם אתם הייתם