סיפורי סבא

אני אתחיל מזה שבגיל 11 החלטתי שאין אלוהים, ואם יש – אז הוא לא יהודי. למה? כי בישיבה שבה למדתי חטפת מכות אם העזת לשאול שאלות, והמורים התייחסו אלי בזלזול רק מפני שהייתי ממשפחה ענייה. כל זה לא התיישב אצלי עם אלוהים. חזרתי להאמין רק כעבור שנים, אחרי שראיתי את ההמלטה הראשונה בחיי. אבל זה קרה רק כשהייתי בהכשרה ועבדתי ברפת. בין לבין הגעתי לגיל בר מצווה וזה היה אירוע שאי אפשר להתעלם ממנו, בלי קשר ליחס האישי שלי לאלוהים. כמו כל הילדים בשכונה השתתפתי בכיתת בר מצווה בבית הכנסת (הרב התייאש די מהר מהאפשרות שאני אלמד לשיר ואמר לאמא שלי, "שיכתוב דרשה יפה"). בדרך כלל השיעורים היו משעממים, אבל יום אחד נכנס לכיתה אדם שלא היכרנו. הרב שלנו עשה לו כבוד והציג אותו כרב שזה עתה חזר מהודו ובא להעביר לנו שיעור. בשנת 1944 עדיין לא הייתה אופנה של נסיעות להודו וחיפוש אחר רוחניות, ואני מניח שזה עשה רושם על הרב שלנו. לפחות עד שהאורח פתח את הפה. הוא התחיל בפלפול חתרני: "מה זה יי או יה? זה לא שם האל". ראינו את הרב שלנו זע על הכיסא באי נוחות, אבל הרב שחזר מהודו המשיך: "יהוה זה שם האל. אומ