בר מצווה – ואיך כמעט נעשיתי גורו
אני אתחיל מזה שבגיל 11 החלטתי שאין אלוהים, ואם יש – אז הוא לא יהודי. למה? כי בישיבה שבה למדתי חטפת מכות אם העזת לשאול שאלות, והמורים התייחסו אלי בזלזול רק מפני שהייתי ממשפחה ענייה. כל זה לא התיישב אצלי עם אלוהים. חזרתי להאמין רק כעבור שנים, אחרי שראיתי את ההמלטה הראשונה בחיי. אבל זה קרה רק כשהייתי בהכשרה ועבדתי ברפת. בין לבין הגעתי לגיל בר מצווה וזה היה אירוע שאי אפשר להתעלם ממנו, בלי קשר ליחס האישי שלי לאלוהים.
כמו כל הילדים בשכונה השתתפתי בכיתת בר מצווה בבית הכנסת (הרב התייאש די מהר מהאפשרות שאני אלמד לשיר ואמר לאמא שלי, "שיכתוב דרשה יפה"). בדרך כלל השיעורים היו משעממים, אבל יום אחד נכנס לכיתה אדם שלא היכרנו. הרב שלנו עשה לו כבוד והציג אותו כרב שזה עתה חזר מהודו ובא להעביר לנו שיעור.
בשנת 1944 עדיין לא הייתה אופנה של נסיעות להודו וחיפוש אחר רוחניות, ואני מניח שזה עשה רושם על הרב שלנו. לפחות עד שהאורח פתח את הפה. הוא התחיל בפלפול חתרני: "מה זה יי או יה? זה לא שם האל". ראינו את הרב שלנו זע על הכיסא באי נוחות, אבל הרב שחזר מהודו המשיך: "יהוה זה שם האל. אומרים שאסור לשאת את שמו לשוא, אבל אם לא נוקבים בשמו – זה כאילו שכחנו אותו. והוא שכח אותנו".
הוא היה יוצא דופן אבל לא טיפש. הוא אמר: "לא יתנו לי ללמד אתכם יותר, אבל בכל יום חמישי אני אהיה כאן ומי שירצה יוכל לשבת איתי מאחורי בית הכנסת". כמובן שבאנו. באחד מאותם ימי חמישי מישהו שאל על מה שהכי העסיק אותנו: איך יכולת לחיות בהודו כל כך הרבה זמן בלי חברת נשים? "אוננות!" הכריז הרב בחגיגיות באוזנינו, תלמידי בר מצווה, כאילו שזה לא נחשב לחטא חמור לפי הדת, "זה משחרר גברים מהצורך באישה".
הוא חזר לחיי רק כעבור שנים, אחרי מותו, בעקבות היכרות מיוחדת. ב-1970 אני הולך במדרכה בקיבוץ ערב אחד ופוגש במדרכה את סמי עם אישה שלא הכרתי. הוא הציג אותנו ואמר, "זאת ג'ון וזה צבי, הוא הגורו של הקיבוץ". הוא צחק כמובן, אבל היא לקחה את זה ברצינות, והתחילה לחקור ולשאול שאלות. כשאמרתי לה שאני עובד בפרדס היא התלהבה וראתה בזה הרבה יותר ממה שסדרן העבודה ראה בזה, כי פרד"ס זה ביטוי קבלי (פשט, רמז, דרש, סוד). היא ביקשה שאראה לה את המקום. למחרת, בדרך לפרדס, עברנו בשטח שהייתה בו חבית ובתוכה עמוד. היא שאלה מה זה, ואמרתי לה שעד 1967 החבית הזאת סימנה את מרכז הארץ (עד היום אין לי מושג אם זה נכון או לא, אבל זה היה מיתוס רווח בקיבוץ). היא מאוד התרגשה ואמרה שהגורו שלה אמר לה ללכת למרכז הארץ, שם היא תמצא את מבוקשה – והנה היא נמצאת במרכז הארץ.
היא השתייכה לקבוצה של סופים ולימדה אותי קצת מדיטציה. אחר כך היא חזרה לארצות הברית. אחרי מלחמת יום הכיפורים ב-1973-1974 שוב עבדתי בפרדס. המשכתי לחפש מורה טוב למדיטציה ומישהו הפנה אותי אל האב ברונו בירושלים (ברונו הוסאר, נזיר דומיניקני). הלכתי לכנסייה שבה הוא ישב ליד השער החדש בעיר העתיקה בירושלים. אני נכנס ואני רואה אותו יושב ולידו אדם מוכר: רונלד מילר שאז כבר עזב את הקיבוץ עם משפחתו. ישבנו ודיברנו ורונלד אמר: "בוא איתנו, אנחנו הולכים לראות את המקום שבו יקום המרכז הבין-דתי הראשון בעולם". כך נסעתי איתם לנווה שלום. אז היו שם רק כמה צריפים אבל רונלד והאב ברונו ראו הרבה יותר בעיני רוחם. הם עמדו על הגבעה התחילו לתכנן: כאן ייבנה מרכז להתכנסות, כאן יהיו בתים וכן הלאה.
דיברתי עם האב ברונו על ג'ון ועל הסופים בארצות הברית. הם התכוננו לערוך כנס בארץ וג'ון לא באה בעצמה, אבל היא נתנה את הטלפון שלי לאישה שאירגנה את הכנס. הסופיזם (Sufism) הוא זרם מיסטי באיסלאם, שדוגל בשלום ואחווה ואהבה. הוא מאוד התאים לרוח התקופה וגם לרעיונות של רונלד ושל האב ברונו.
מארגנת הכנס סיפרה לי שהמנהיג הרוחני שלהם מת והם מחפשים מנהיג רוחני חדש. לאחר שג'ון סיפרה להם עלי – התפקיד הוצע לי. למעשה, הייתי יכול להתמנות לגורו שלהם באותו כנס שהם עשו בישראל, לנסוע איתם לקליפורניה ולבלות את שארית חיי כמנהיג רוחני. בסופו של דבר סירבתי. נפגשתי עם אלה שבאו לכנס והיו שם אנשים שבורים, שלא היה להם מושג על חייהם, אבל הם דיברו על רוחניות ועניינים קוסמיים. חשבתי שאדם צריך להכיר את עצמו, לדעת מי הוא ומה הוא, לפני שהוא פונה לחפש את מה שמעבר. בתוך המחשבה הזאת הבנתי שגם אני צריך ללמוד מי אני ומה אני לפני שאני עושה צעד כזה, וויתרתי על ההצעה. ההבנה הזאת השפיעה על המשך הלימודים שלי בכיוון של פסיכותראפיה, ואני לא מצטער על זה.
עוד לפני שהלכתי לכנס של הסופים קיבלתי חומר רקע – ספרים וחוברות שג'ון שלחה בשבילי. כמעט בכל חוברת בעמוד האחורי הייתה תמונה של איש מבוגר עם זקן, מייסד התנועה הסופית בארצות הברית, זה שמת ולנעליו הציעו לי להיכנס. בתוך אחד הספרים הייתה תמונה שלו בצעירותו. ראיתי אותה ונשימתי נעצרה: כן, היה זה הרב שחזר מהודו, שפגשתי בכיתת הבר מצווה.
A video version:
תגובות
הוסף רשומת תגובה