סיפורי סבא

An English video version of the story attached  below החבר הראשון שלי בעיר העתיקה היה בעל הבית שלי, איסמעיל אל-בתוני. המתנדבים הוולשים בקיבוץ, אלה שהפנו אותי אליו, קראו לו אנקל ג'ו. בכינוי הזה הוא היה מוכר בקרב המטיילים כאחד שיודע לארגן דברים: הוא ימצא לך איפה לגור בזול, הוא יפנה אותך אל המקום שבו משלמים הכי הרבה תמורת מנת דם (זאת הייתה דרך מקובלת של מטיילים לממן את השהות במקום), וגם יספק חשיש. אני חיבבתי אותו מההתחלה ואהבתי להסתובב אתו בעיר העתיקה. התחושה הייתה שהעיר שלו. היו מקומות שהוא היה נכנס אליהם ומזמין שתייה ואוכל כיד המלך, ועוד שתייה ועוד אוכל. כשהגיע הזמן לשלם את החשבון הוא היה מחייך חיוך ממזרי והופך את הכיסים להראות שאין לו כסף. ובכל זאת הוא היה אורח רצוי מפני שבמלונות ובמסעדות ידעו שהוא תמיד משלם את כל חובותיו. אולי גם מפני שהוא הביא אנשים ואווירה טובה לכל מקום שהוא היה בו. הוא לא היה איש משכיל אבל הייתה לו חוכמת רחוב. למדתי ממנו המון. הוא ידע שאני הגעתי לכאן רק אחרי המלחמה ב-48', וסיפר לי בגאווה שהוא התנדב ונלחם. פעם הוא סיפר על קרב שהוא השתתף בו