סיפורי סבא

במהלך השנים סיפרתי הרבה מאוד סיפורים מחיי לילדים וגם לנכדים. במרוצת השנים הילדים התפזרו (כדרכם של ילדים) הסיפורים התפזרו (כדרכם של סיפורים) ובינתיים נולד דור חדש. בזמן האחרון התחלתי לדשדש בזיכרוני כדי לחזור ולתפוס את מקומי כמספר סיפורים. להפתעתי גיליתי שמשום מה, יש לא תמיד מאמינים שמה שאני מספר באמת קרה. ובכן, אני מודיע בזאת חגיגית, שכל מה שיסופר כאן הוא אמת ורק אמת – עם מעט שיפורים כמקובל אצל מספרי סיפורים. כמיטב המסורת המשפחתית הסיפורים לא יעלו בסדר כרונולוגי ואין התחייבות ללוח זמנים להעלאתם. אפשר לקרוא, להגיב, לשאול שאלות או לבקש סיפורים ששכחתי. תיהנו!

    לא מזמן חגגתי את יום הולדתי ה-88, עם ילדים ונכדים ונינים, ומשקאות טובים ואוכל טעים. כמעט ההיפך מיום הולדתי ה-19, שחגגתי על סיפון האונייה "נגבה", שם היינו  אני וחברי מץ והמון עולים ממרוקו, בדרך ממרסיי לנמל חיפה . כבר בתיכון ידעתי שאני רוצה לעלות ארצה וללכת לקיבוץ וברגע שסיימתי את בחינות הגמר, רציתי לצאת להכשרה – מסגרת שבה עירונים כמוני, שרצו ללכת לקיבוץ, למדו מה זה עבודה חקלאית . אבי התנגד. הייתי בן 17 וחצי והוא טען שאני צעיר מדי, שאי אפשר לצאת מהבית "חצי אפוי" (ביידיש זה נשמע יותר טוב), ועלי לחכות עד גיל 18. בדיעבד אני חייב לו מפני שבחצי שנה הזאת למדתי בברוקלין קולג' ושם הכרתי את הפילוסופיה היוונית הקלאסית. בשבילי זאת הייתה תגלית עצומה – קראתי את כתבי אפלטון לפני השינה כמו ספרי מתח . כשמלאו לי 18 יצאתי להכשרה בחווה חקלאית בקרים רידג', ניו ג'רזי. ידעתי עוד לפני שהגענו להכשרה שאני רוצה לעבוד ברפת כי תמיד אהבתי חיות, ולשמחתי שלחו אותי לעבוד כפועל אצל חוואי בסביבה, שהייתה לו רפת גדולה, לי הארווי היה שמו. הוא נהנה להעביד יהודים (כך הוא אמר ומזה אפש