על נכדי אייל וורגפט (1980-2023)

ספטמבר 14, 2023

Bellow is an English oral version of Eyal's story, told in collaberation between his grandfather, Zvi, and his mother Nurit Wurgaft

אייל בקטיף אבוקדו מ"העץ של אייל"

אייל, נכדי הראשון. באיזו דרך שלא מובנת לי עד הסוף נולדנו ביחד: אתה, בתחילת חייך, ואני נולדתי כסבא, ובתקופה שהייתה התחלה חדשה בחיים שלי. גרנו אז בבית שמש, אשתי וויזל ואני. אתה לימדת אותי שהכלב שלי, סטיב – כלב רועים ענקי – מרגיש את עצמו ממש קטן.

גרנו בדירה שכורה בזמן שבנינו את ביתנו. באחד הביקורים שלכם – אתה והוריך, רמי ונורית (מיכל עוד לא נולדה אז) – שמענו קולות מאיימים של כלב גדול. ידענו שאתה בחדר ונכנסנו בבהלה. ראינו אותך במיטה, מסתכל למטה אל סטיב, ששכב על הרצפה. הוא נהם אליך ואתה החזרת לו בקול של ילד בן שנה, ושניכם הייתם מרוצים. וויזל ואני היינו מבוהלים ביותר.

אתה וסטיב הייתם חברים כל עוד הוא חי. כאשר ביקרת אצלנו עם רמי ונורית, בבוקר סטיב היה בא להעיר אותך. הוא היה יושב ליד המיטה שלך ונוהם ונוהם, עד שקמת ואמרת: "בסדר סטיב, חכה רגע, תיכף אני בא", כאילו דיברת עם חבר מהגן. סטיב היה רץ לדלת, ואתה, שעוד היה לך קשה לפתוח אותה, היית אומר: "סטיב ואני רוצים לצאת". ואם הוא עשה משהו שאסור היה לו לעשות, אתה מיהרת להגן עליו: "הוא לא עשה את זה בכוונה".

מזיכרון לזיכרון. כאשר בנינו את הבית שלנו בבית שמש אני שימשתי קבלן וקיבלתי ייעוץ מאדריכל. בהתחשב בהבנה המועטה שלי בתחום זה היה צירוף הרסני. כך למשל, עשינו מרזבים צרים ויפים, אך לא יעילים כלל. אז נכון שיכולתי לנקות אותם עם מקל של מטאטא, אבל חלק מהכיף היה לעלות לגג יחד אתך. אני החזקתי אותך ואתה, עם הידיים הקטנות, ניקית את המרזבים.

בכל פעם שבאתם לבקר הייתי מוצא לך עבודות, לרוב בגינה, ואתה נהנית מזה הנאה רבה. כשהייתם באים הייתי אומר: "הנה בא הפועל שלי". ביום הולדתך השלישי או הרביעי בגן טרום חובה, הצטרפתי לחגיגה. הגננת שאלה אותך, מי זה בשבילך? ואתה ענית: סבא. והיא שאלה: ומה אתה בשבילו? והתשובה שלך: פועל.

אפשר להמשיך לימי ההולדת המשותפים שלנו (הרי נולדנו בסמיכות תאריכים), שהיו ימים של קטיף אשכוליות של כל המשפחה. ועדיין זכור לי "העץ של אייל" – עץ אבוקדו ענקי שצמח מגלעין מונבט שהבאת לי כמתנת יום הולדת והניב הרבה מאוד פרי. והיו משחקי השחמט, ובשנים האחרונות הביקורים שלך עם איה והילדים, ענת (שנהנתה מסיפורי גן החיות שלי) ומיכאל (הנין הראשון שהביס אותי בשחמט).

כל כך אהבת את החיים! חיית אותם בתום ובתבונה ומילאת אותי תמיד בשמחת חיים. ועכשיו, בצורה לא מובנת בעליל ומכעיסה ביותר, הקדמת אותי בסיום החיים. על כך נכדי היקר, נצטרך לדון כשניפגש בצד השני של החיים.