סיפורי סבא

Attached below is a video English version told by Zvi הפרק הזה מוקדש לנינה שלי, ענת וורגפט-נבון. אמנם אני הייתי בן 85 כשהיא נולדה, ובכל זאת אנחנו חולקים בינינו דבר משותף: אהבה לחיות. אני מסתכל בתמונות שלה עם סוסים ונזכר בסוסים של ילדותי, באורווה הציבורית בשכונה שלי, קוני איילנד (ניו יורק). באותה תקופה (שנות ה-30 של המאה הקודמת) כבר היו מכוניות, אבל עדיין השתמשו גם בעגלות רתומות לסוסים. בערב, בסוף יום עבודה, היו מביאים את הסוסים לאורווה הציבורית ושם, תמורת סכום כלשהו, היו מטפלים בסוסים והיה להם מקום לאכול ולישון.  הסוסים לא הפחידו אותי, להיפך, רציתי להתקרב אליהם. הייתי הולך לאורווה בכל הזדמנות, אבל העובדים שם אף פעם לא נתנו לי להיכנס (הייתי בן ארבע או חמש, אז אולי אפשר להבין אותם). התוצאה הייתה, שראיתי את הסוסים בעיקר מהצד האחורי שלהם. כשגדלתי קצת הייתי מביא הביתה גורי כלבים. בפעם הראשונה שהבאתי גור אימא שלי לקחה וניקתה אותו בלי לומר מילה. בכלל, אימא שלי חשבה שאני ילד טוב ומכיוון שכך, כל מה שאני עושה הוא טוב. לכן היא אף פעם לא התנגדה לשום דבר שעשיתי. הכלבים אכלו שאריות ולפעמים, כשאי...