מחשבות על "המערה" של אפלטון
בתחילת 1948 מלאו לי 17, וביוני באותה שנה סיימתי את בחינות הבגרות. אמרתי לאבא שלי, שאני רוצה לצאת לחוות הכשרה במדינת ניו ג'רזי, אבל אבי, שתמיד סמכתי עליו שיסכים שאצא לעבודה, השיב בנחרצות: "אני לא מוציא שום דבר חצי אפוי מהבית, לא כל שכן הבן שלי". הוא הבין שאני בדרך לישראל ובדיוק פרצה שם מלחמה. הוא אמר ביידיש: איך גיב נישט אויס כן הלבה גאבאכנה פון מיין הוז. (אני לא מוציא דבר חצי אפוי מהבית שלי). כך, במקום לצאת מיד להכשרה יצאתי לחצי שנת לימודים במכללת ברוקלין, מסוף יוני ועד לסוף דצמבר. מזל שאבא שלי התעקש, כי זאת הייתה חצי שנה משמעותית ביותר בחיי. למדתי מעט שעות ואני זוכר רק קורס אחד, אבל זה היה שווה. הקורס היה פילוסופיה יוונית. מיהרתי לרכוש בחנויות של ספרים מיד שנייה באזור כל מה שמצאתי בתחום..הייתי קורא בכתבי אפלטון עד שתיים בלילה, כאילו שזה היה ספר מתח שאי אפשר להניח מהיד. הכול היה חדש, אבל גם הגיוני, והסגנון של דיאלוג, של שאלות שמובילות לאמיתות, ריתק אותי. הרעיון של העבד, שלא למד אבל הוא יודע מתמטיקה מלפני לידתו ופשוט שכח – הקפיץ אותי. לאחר מכן בלעתי כל מילה כתורה מהר סי...